גזר דין בתיק ת"פ 5720-04-11

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

            הודאתו של הנאשם באה בגדרו של הסדר דיוני במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן בו הודה הנאשם וב"כ הצדדים הודיעו כי לא הגיעו להסדר טיעון ביחס לעונש ויטענו באופן פתוח.

2.         על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בתאריכים הרלוונטיים לכתב האישום, היה הנאשם פסול מלהחזיק רישיון נהיגה על פי החלטת בימ"ש. רכב הונדה מ.ר. 12-721-17 (להלן: " רכב ההונדה") לא היה מורשה כחוק ולא היה לגביו ביטוח תקף כחוק.

            בתאריך 31/03/11, בשעות הצהריים, עמד השוטר צבי בלקינד ליד ניידת משטרת התנועה ברח' שלמה המלך בלוד. אותה עת נהג הנאשם ברכב ההונדה באותו רחוב וחנה את רכבו בסמוך לניידת לאחר שנתבקש ע"י השוטר לעצור.

השוטר ביקש מהנאשם להציג בפניו את מסמכי הרכב והנאשם השיב לו כי המסמכים אינם ברשותו והוא זוכר את מספר ת"ז בע"פ.

השוטר ביקש מהנאשם להתלוות אליו לניידת ובתגובה, חזר הנאשם לרכב ההונדה ונמלט מהמקום בנהיגה פרועה ברחובות הערים לוד ורמלה, באזורים צפופים והומי אדם. במהלך נסיעתו לא ציית  הנאשם לתמרורי הדרך, נהג נגד כיוון התנועה, סטה בצורה חדה בין נתיב לנתיב ללא איתות ומבלי שנתן דעתו לכלי הרכב המשתמשים בדרך, נסע במעבר חציה וחסם דרכו של הולך רגל שעבר במקום. הנאשם גרם לנהגים רבים לבלום בלימת חירום ולסטות מנתיב נסיעתם.

כל אותה עת דלק השוטר בניידת אחרי הנאשם כאשר אורות הניידת דולקים, מערכת הכריזה פועלת והוא אותת לנאשם לעצור את הרכב ולחדול מנהיגתו המסוכנות. אולם הנאשם לא ציית להוראותיו. הנאשם נעצר במחסום שהקימה המשטרה בכיוון נסיעת הנאשם.

3.         במסגרת הטיעונים לעונש הציג ב"כ התביעה גיליון הרישום הפלילי וממנו עולה כי לנאשם מספר רב של רישומים פליליים בתקופה שבין 2010-2004 בעבירות של נהיגה ללא חגורת בטיחות (13 הרשעות), נהיגה בזמן פסילה, עקיפה בדרך לא פנויה ופקיעת רישיון נהיגה עד 6 חודשים.

            ב"כ התביעה עמד על אופיין החמור של העבירות ובעיקר, נהיגתו הפרועה וחסרת האחריות של הנאשם שסיכנה חיי אדם ומשתמשים אחרים בכביש.

            ב"כ התביעה עתר לענישה מחמירה , מאסר בפועל, פסילה ממושכת, פסילה על תנאי וקנס. התובע סמך טיעוניו על פסיקה שהוצגה לעיוני.

4.         ב"כ הנאשם לא חלק על החומרה העולה מאופן נהיגתו של הנאשם וההלכה שיצאה מפתחו של ביהמ"ש להחמיר בעבירה כגון זו (בעיקר בפסיקה לגבי עבירות דומות שנדונו בביהמ"ש המחוזי בב"ש). עם זאת טען, כי הענישה צריכה להיות אינדיבידואלית ויש לשקול לקולא לנאשם גילו הצעיר (בן 24), הודאתו בפתח המשפט, חרטה ולקיחת אחריות, העדר עבר פלילי ואורח חייו הנורמטיבי של הנאשם עד להסתבכותו בעבירות אלה. בנוסף ציין שלמרבה השמחה הסתיים האירוע ללא פגיעה ברכוש או בנפש.

            הסנגור טען כי ניתן ללמוד מהפסיקה כי בשנים האחרונות ירדה  רמת הענישה בנסיבות שכאלה והענישה נעה בין 6 חודשי עבודות שירות לשנת מאסר בפועל.

הסנגור הפנה בטיעוניו למספר פסקי דין.

5.         בפנינו עוד מקרה של נהיגה פרועה ומסוכנת בכבישים שרק בנס לא הסתיים בפגיעה בנפש. אין חולק באשר לחומרה היתרה העולה מאופן נהיגתו של הנאשם כאשר ניסה להימלט מהשוטר שביקש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה. באופן נהיגתו יצר הנאשם במודע סיכון ברמת ודאות גבוהה לחיי אדם. המעשים שביצע הנאשם הם חמורים ודורשים תגובה עונשית הולמת.

            ביהמ"ש העליון נתן דעתו לעבירה של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, שסווגה כעבירת אלימות וכך כתב:

" עניינה של עבירת סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה הוא, בין היתר, בשימוש בכלי תחבורה בדרך שיש בה כדי לפגוע "בבטיחותו של כלי תחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור, או כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים". השימוש בכלי רכב כמתואר ביסודות העבירה כרוך באלימות במובן זה שהוא כורך סיכון לחיי בני-אדם ושלמות גופם. ברי, כי אדם המסכן במזיד את בטיחותו ושלומו של המשתמש בנתיב תחבורה נוהג התנהגות אלימה כלפיו אגב השימוש ברכב, והוא מבצע בכך עבירת אלימות על פי תוכנו ומהותו של מושג זה" (ראה ע"פ 308/06 מדינת ישראל נ' יונתן סבן, תק-על 2006(2), 2493).

            באשר לענישה הראויה בעבירה זו שמבוצעת תוך מרדף ואגב בריחת נהגים מפני השוטרים, תוך כדי סיכון חיי עוברים ושבים, נאמר בע"פ 1535/06 מדינת ישראל נ' יוסי לוי, תק-על 2006(2), 3426)

"... המשיב חטא בנהיגה פרועה ומופקרת שיש בה כדי להסביר מדוע פשה בקרבנו נגע תאונות הדרכים עד שכמעט לא חולף יום מבלי שנגע זה גובה את מחירו בחיי אדם, בפציעתם של רבים ובגרימת חיי סבל להם ולבני משפחותיהם. ומאחר והערעורים הרבים בפנינו ללמדנו כי תופעה זו של נהגים הנמלטים מפני שוטרים שוב אינה עוד נחתם של מעטים בלבד, אלא של רבים שחלקם עושה זאת במפתיע ותוך קריאת תיגר על שלטון החוק, הנחנו את הערכאות הדיוניות להחמיר בענישה כדי לגמול לעבריינים על רוע מעלליהם, מחד, וכדי לשגר מסר מרתיע לעבריינים בכוח מאידך".

            מלאכת גזירת הדין על פי השיטה הנהוגה אצלנו היא אינדיבידואלית לגבי כל נאשם ונאשם וכל מקרה יבחן על פי נסיבותיו.